יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 5.1.10, בת.פ. 8051/09, שניתן על ידי השופט נ' ז'לובצובר





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  1394/10

בפני: 
כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:
מוחייה אלכמלאת
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבה:
מדינת ישראל
                                   
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 5.1.10, בת.פ. 8051/09, שניתן על ידי השופט נ' ז'לובצובר
                                   
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשע"א      
(15.11.10)

בשם המערער:
עו"ד אבישור רון

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן :
עו"ד  מאיה חדד

גב' ברכה וייס


השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע יוחסו למערער מספר אישומים. נטען, כי על רקע של סכסוך בין משפחות ברהט, פנה המערער לעלא אבו עליון (להלן: עלא), וביקש ממנו כי ימסור לו אקדח בו החזיק שלא כדין. באותו יום, בשעת לילה, חבר המערער לאחרים במטרה לפצוע את זאהר אבן ברי (להלן: המתלונן) ויוסף אבו קטן (להלן: יוסף) שעסקו באספקה של משלוחי פיצה. שעה שאלה היו בנסיעה, סימן להם המערער לעצור, ומשעשו זאת, שלף את האקדח שהיה בידו וירה לעבר המתלונן ויוסף מתוך כוונה לגרום להם חבלה חמורה. כתוצאה מירי זה נפגע המתלונן מקליע במרפק שמאל, ויוסף נפגע מיידוי אבנים בעינו ובראשו. שני הפצועים הובהלו לבית חולים ונזקקו לטיפול רפואי (האישום הראשון). באישום השני נטען, כי לאחר שהמערער השיב את האקדח לעלא, ביצע האחרון ניסיון שוד במהלכו נגרם מותו של אדם. לבקשת עלא קיבל המערער את האקדח והחביא אותו, וביום המחרת שב ומסר אותו לעלא. כמו כן, נטען כי לבקשתו של אדם נוסף פנה המערער לעלא, קיבל את האקדח מידו ומסרו לאותו אדם. לבסוף, נטען כי בשיחות שקיים המערער עם אחרים הם קשרו קשר להכין בקבוקי תבערה, ולרכוש כדורים לאקדח.

במהלך משפטו הודה המערער בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב, עסקה אחרת בנשק, שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לבצע פשע. על כך הוא נדון לשבע שנות מאסר, שמונה-עשר חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אחד המתלוננים בסכום של 20,000 ש"ח.

המערער סבור כי העונש נוטה לחומרה יתרה, ולפיכך הוא עותר כי נקל בו. נטען כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי בעת ביצוען של העבירות, העובדה שהפגיעה במתלונן היתה קלה, נסיבותיו האישיות והאמור בתסקיר המבחן.

בית המשפט המחוזי הגדיר את המערער כאלים ומסוכן, ואני סבור כי הגדרה זו יאה לו. מתוך רצף האירועים בהם היה מעורב, מסתמן כי המערער מצוי בתחום העברייני ואף סיגל לעצמו התנהגות תואמת, עד כדי נכונות להשתמש בנשק חם מתוך כוונה לגרום לאחרים חבלה חמורה. מעשים מסוג זה, שהיו עלולים להסתיים גם בפגיעה בנפש, חייבו תגובה עונשית קשה, מקל וחומר, שתגובה זו התחייבה נוכח העבירות הנוספות בהן הורשע המערער, וגם בהן אין להקל ראש. אכן, תקופת המאסר שנגזרה למערער אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם לא אוכל לומר שהיא נוטה לחומרה יתרה, ומכאן הצעתי לדחות את הערעור.



         ש ו פ ט






השופט א' גרוניס:

1.      דעתי שונה מדעתו של חברי השופט א' א' לוי. לדעתי ראוי להקל במידה מסוימת בעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער.

2.      מיותר לומר שמעשיו של המערער חמורים הם. זאת במיוחד לעניין הירי שביצע המערער וזאת על רקע סכסוך בין משפחות. עם זאת לא ניתן להתעלם ממספר שיקולים לקולה, שלא זכו לטעמי להתייחסות מספקת בעת שקלולם של הנתונים החשובים לגזירת הדין. בראש ובראשונה כוונתי לכך שהמערער הודה בעובדות מרצונו, עוד טרם נשמעו הוכחות במשפט ובלא שנעשה הסדר טיעון. אני תוהה האם עונשו של המערער לא היה קל יותר אילו נעשה הסדר טיעון עם המשיבה. עוד יש לזכור כי מדובר בצעיר שהיה בן 26 שנים בעת האירועים שלחובתו רישום פלילי אחד. כמו כן יש להתחשב לצד הקולה בעובדה שנעשה הסכם סולחה.

3.      סיכומו של דבר הוא שלדעתי ראוי להפחית את עונש המאסר לריצוי בפועל ולהעמידו על שש שנים תחת שבע שנים.    




ש ו פ ט




השופטת ע' ארבל:

עיינתי בחוות הדעת של חבריי ואודה כי לכתחילה התלבטתי האם אין מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער, בשים לב לכך שהודאתו חסכה את ניהול ההליך ולכך שלמרבה המזל תוצאות האירוע לא היו מהקשות ביותר. ואולם, בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי יש להותיר העונש על כנו מחמת השיקולים לחומרה שנמנו, כאשר מעבר לפגיעה במתלונן וביוסף קיימת גם עובדת הרשעתו הנוספת של המערער תוך כדי ניהול ההליך נשוא הערעור, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. על כך יש להוסיף כי המערער לא הביע חרטה ואף מתסקיר שירות המבחן העדכני עולה כי הוא אינו נוטל אחריות מלאה על המעשים גם כיום. אני מצטרפת אפוא לפסק דינו של חברי, השופט א' א' לוי.



ש ו פ ט ת


        


התוצאה היא אפוא שהערעור נדחה ברוב דעות.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010).




ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה