| בבית המשפט העליון |
| רע"א 3559/09 |
| בפני: | כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית |
| המבקשים: | הרשות הפלסטינית ואח' |
| | נ ג ד |
| המשיבים: | 1. אירנה ליטבק נורז'יץ ואח' |
| | 2. סטלה נורז'יץ ואח' |
| | 3. עזבון המנוח יוסף אברהמי ז"ל ואח' |
| בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 2538/00 ת.א. 3326/01 ת.א. 9483/07 בש"א 4994/08 מיום 22.3.09 שניתנה ע"י כב' השופט משה דרורי |
תאריך הישיבה: י"ח בכסלו התשע"א (25.11.2010)
בשם המבקשים: עו"ד יוסף ארנון
בשם המשיבים 6-1: עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר
עו"ד רועי כוכבי
בשם המשיבים 17-7: עו"ד ד"ר שמואל ילניק
עו"ד אליעד מרקוביץ
בשם היועץ המשפטי לממשלה: אין התייצבות
1. ביום 12.10.2000 נרצחו שני חיילי צה"ל בתחנת המשטרה בעיר רמאללה. מדובר ביוסף אברהמי ז"ל ובוואדים נורזיץ' ז"ל (להלן – המנוחים). האירוע תואר כמעשה לינץ', שבוצע על ידי אזרחים פלשתינים ושוטרים של הרשות הפלשתינית. המשיבים הם יורשי המנוחים והתלויים בהם. מבצעי הלינץ' (להלן – המבצעים) הובאו לדין בהליכים פליליים בפני בתי המשפט הצבאיים הפועלים באזור יהודה ושומרון. המבצעים הורשעו בעבירות שונות. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענות נזיקיות נגד המבצעים וכן נגד הרשות הפלשתינית, יאסר עראפת וג'יבריל רג'וב (להלן – המבקשים). התובעים באחת התובענות, הם משיבים 17-7, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לקבוע כי סעיפים 42א-42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - הפקודה), יחולו על כל הצדדים לתובענה. מטרתה של הבקשה הייתה להתיר הגשה כראיות של פסקי הדין שניתנו בעניינם של המבצעים (הבקשה התייחסה להכרעות הדין, לגזרי הדין ולפסקי הדין שניתנו בערכאת הערעור). בהחלטה מלומדת ורחבת היקף קבע בית המשפט המחוזי (מפי השופט מ' דרורי) כי הכרעות הדין ופסקי הדין בערעורים על הכרעות הדין קבילים כראיות לגבי כל הנתבעים, כולל המבקשים, שלא היו נאשמים בהליכים הפליליים. לגבי המבקשים נקבע, כי הם רשאים להביא ראיות לסתור את שנקבע בהכרעות הדין.
2. המבקשים הגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. טענתם של המבקשים היא שממצאים ומסקנות בהכרעות דין של בתי המשפט הצבאיים הפועלים באזור יהודה ושומרון אינם קבילים כראיות, על פי סעיף 42א לפקודה. לכאורה, עלינו לבחון בגדר בקשת רשות הערעור האם צדק בית משפט קמא בקביעתו ביחס להכרעות של בתי המשפט הצבאיים, קביעה שהמשיבים תומכים בה. נוכח חשיבותה של השאלה נתבקשה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר החליט להתייצב בהליך. עמדתו של היועץ כפי שהונחה בפנינו בכתב היא, כי לעניין סעיף 42א לפקודה "מדובר בערכאה זרה ... ומטעם זה לא ניתן לקבל פסק דין צבאי כראיה לכאורה במסגרת הליך אזרחי בישראל". יצוין, כי בדיון שקיימנו לא הייתה התייצבות של באת כוחו של היועץ וזאת בשל שביתתם של פרקליטי המדינה.
3. בדיון בפנינו הסתבר, כי בית המשפט המחוזי הכריע בסוגיה שלא הייתה כלל במחלוקת בהליך שבפניו, כפי שיוסבר מיד. על כן, איננו רואים סיבה להביע עמדה בעניין שלא הוצג כפלוגתה בערכאה הדיונית.
4. על מנת שניתן יהיה להבין את העומד על הפרק נצטט את סעיף 42א לפקודה:
| קבילות פסק דין | 42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי. (ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על – (1) פסק דין של בית דין צבאי לעבירות תנועה ופסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית משפט שלום; (2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין. |
5. המשיבים 17-7 הם אלה שהגישו את הבקשה לערכאה הדיונית לקבוע, על דרך הכרעה מקדמית, כי הכרעות הדין קבילות כראיות, בהתאם לסעיף 42א לפקודה. המבקשים הגישו תשובה לבקשה בערכאה דלמטה. בתשובתם לא העלו המבקשים את הטענה כי הכרעות הדין של בתי המשפט הצבאיים אינן קבילות. אדרבא, מן התשובה של המבקשים ניתן להבין שהם לא חלקו על כך שהכרעות הדין אומנם קבילות. בסעיף 13 לתשובתם של המבקשים נאמר כך:
"מובן הוא כי מרגע שהמשיבים 15-4 [המבצעים] הינם בעלי דין בתיק זה, אזי למעשה, סעיף 42א מוחל אוטומטית [ההדגשה במקור – א.ג.] ולכאורה בית המשפט היה יכול לסיים את הדיון בבקשה זו בקביעה כי הממצאים והמסקנות שבפסקי הדין הפליליים (להבדיל מגזרי הדין, כאמור לעיל), מתקבלים לתיק כראיה לכאורה [ההדגשה במקור – א.ג.] לאמור בהם".
הדברים מדברים בעד עצמם.
יצוין, כי התובעים האחרים, שיוצגו בנפרד, הם המשיבים 6-1, הסכימו בבית משפט קמא מבחינה עקרונית עם האמור בבקשה, אך ביקשו כי ההכרעה באשר לקבילות תבוא בגדרו של פסק הדין שיינתן בתובענות ולא על דרך הכרעה מקדמית.
6. בדיון שקיימנו, ומששמענו את פרקליטיהם של בעלי הדין, התברר לנו שאכן לא היה צורך להכריע בסוגיית הקבילות, שכן לא הייתה אז, ולא קיימת אף היום, מחלוקת בנושא במקרה הקונקרטי. בתשובה לשאלתנו אמר בא כוחם של המבקשים כי אינו חולק שהאירוע נשוא התובענות האזרחיות אכן התרחש, כמתואר בהכרעות הדין. הפרקליט הנכבד ציין, את הידוע, כי שולחיו לא היו נאשמים בהליכים הפליליים, זאת בניגוד למבצעים (שמשום מה לא צורפו כמשיבים בבקשת רשות הערעור). באת כוחם של המשיבים 6-1 חזרה וטענה בפנינו כי ראוי היה לדחות את ההכרעה בסוגיית הקבילות עד לסיומו של המשפט, אף שמסכימה היא להכרעתו של בית המשפט המחוזי.
7. סעיף 42א קובע את דבר הקבילות של הממצאים והמסקנות בהכרעת דין מרשיעה כראיה לכאורה לאמור בה "אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". מכאן, שיש להבדיל בין המורשע לבין אחר, שלא היה נאשם בהליך הפלילי, ואשר בתנאים מסוימים הממצאים והמסקנות יהיו קבילים אף לגביו וישמשו כראיות לכאורה.
בתשובה לשאלתנו אישר בא כוחם של המשיבים 17-7 כי בכוונתו להביא ראיות על מנת להראות כי המבקשים, שכאמור לא הורשעו בהליך הפלילי, באים בגדר "חליף" או "מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע". באת כוחם של המשיבים 6-1 הרחיקה לכת אף יותר ואמרה, כי בכוונתה להביא ראיות נוספות, אף בכל הנוגע לאירוע הנורא שהתרחש ביום 12.10.00.
8. תארנו את עמדותיהם של בעלי הדין בערכאה דלמטה ובפנינו. מן התיאור עולה בבירור את שכבר אמרנו, והוא כי בתובענות המסוימות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי לא היה כלל צורך לדון בשאלת קבילות הממצאים והמסקנות שבהכרעות הדין של בתי המשפט הצבאיים, ככל שמדובר במבקשים. זאת, שכן המבקשים לא חלקו על הקבילות של הממצאים והמסקנות, הגם שמדובר בפסקי דין של בתי המשפט הצבאיים. יתרה מזו, המבקשים לא חלקו על עצם התרחשותו של האירוע הקשה, כמתואר בפסקי הדין. משכך, איננו רואים להביע עמדה בשאלה שאולי יש לה חשיבות לגבי הליכים אחרים, אך אין לה כל נפקות בהליכים הרלוונטיים לבקשת רשות הערעור. כאשר אין מחלוקת בין בעלי דין בהליך אזרחי בנושא מסוים, עדיף שהערכאה הדיונית תימנע מלהכריע, מיוזמתה שלה, בפלוגתה שלא עלתה על שולחן הדיונים, הגם שייתכן ומדובר בנושא בעל חשיבות. בוודאי שכך, מקום שאחד מבעלי הדין אינו חולק על קבילותן של ראיות מסוימות.
9. בנסיבות המקרה הנוכחי אין מנוס מלבטל את הקביעה העקרונית של בית המשפט המחוזי לגבי הקבילות של הממצאים והמסקנות בהכרעות דין של בתי המשפט הצבאיים הפועלים באזור יהודה ושומרון. זאת, משום שכאמור הקביעה לא נדרשה, לאור עמדתם של המבקשים. אין בביטול הקביעה העקרונית משום אמירה מצידנו באשר לנכונותה, לכאן או לכאן, לגבי הליכים אחרים. בהליך המסוים, המתנהל בבית המשפט המחוזי, יתקבלו הממצאים והמסקנות כראיות לכאורה לאמור בהן אף ככל שמדובר במבקשים, וזאת נוכח העדר התנגדות מצידם. מיותר לומר, וזאת בין היתר נוכח עמדתם של המשיבים 17-7, כי עליהם ועל התובעים הנוספים להוכיח בדרך הרגילה כי מדובר אומנם בחליפיהם של המורשעים או במי שאחריותם נובעת מאחריותם של המורשעים.
10. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל, כאמור בפיסקה 9 לעיל. לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010).
| ש ו פ ט | ש ו פט ת | ש ו פ ט |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה